ביזעה) ביזעא

(בִּיזְעָה) בִּיזְעָא m. (בזע) rent, split, cleft. Ab. Zar.70a הוה ב׳ בדשא there was a crack in the door. Cant. R. to IV, 14 (Koh. R. to X, 18 בקיעה), v. אָלִיס; Lev. R. s. 19, v. בִּיזָּא I.Pl. בִּיזְעֵי. Taan.21b דאית ביה ב׳ ב׳ Ar. s. v. כסילתא (ed. קרנא דהוה בזיע, Ms. M. v. Rabb. D. S. a. l.), v. בּוֹסִילְתָּא. Num. R. s. 18 אזלי וחזאי תרי ב׳; Snh.110a, v. בִּיזָּא I.